|
CONGREGATION MELECH YISRAEL OF TORONTO
|
||
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בראשית כ"ה: 27-34 – כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה -- כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה. כמה יכול היה להיות רעב עשו שגרם לו להגיע לסף מוות? לא נאמר לנו שהוא חזר ממסע הציד על אלונקה אותה נשאו חובשים. לעומת זאת נאמר לנו שהוא הלך בכוחות עצמו. אם כך עד כמה קרוב למוות הוא יכול היה להיות? אף על פי כן עשו אומר ליעקב שהוא כה רעב שהוא עומד למות. איני יודע כמה זמן עשו היה ללא אוכל בזמן מסע הציד שלו, אך אני ואשתי כבר צמנו ארבעים יום, וכן צמנו פעמים רבות במשך שבוע, שבועיים ושלושה שבועות ולעולם לא הגענו אפילו קרוב לסף מוות. אני יכול להבין אם עשו גם לא שתה במשך זמן ממושך, משום שבנסיבות רגילות גם לשלושה ימים ללא מים עלולות להיות תוצאות רציניות. אולם רק ללא אוכל עשו היה יכול לשרוד גם ארבעים יום ללא בעיה. אין כאן מקום לטעות, הפסקה שציטטתי למעלה אומרת לנו שעשו בז לבכורתו שבכך שמכר אותה עבור אוכל על מנת להשביע את רעבונו. אולם אחרי שהוא הבין מה שהוא עשה, אחרי שהמציאות של מעשיו תפחה בפניו, הוא האשים את יעקב אחיו כי הונה אותו. בראשית כ"ז: 34-36 – לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי. לה וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ. לו וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם -- אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי; וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. אולם עדיין נשאלת השאלה – "כמה רעב יכול היה להיות עשו?" אני חושב שהצהרתו של עשו שהוא על סף מוות היתה הגזמה. אני בטוח, שכמוני, אמרת פעמים רבות את המילים "אני מת מרעב". לא היית באמת על סף מוות, אך השתמשת במילים אלה על מנת לבטא את העובדה שאתה רעב מאד. אני מאמין שגם עשו התכוון לאותו הדבר. זה מדהים מה מישהו מוכן לעשות עבור אוכל, מה מישהו מוכן לעשות על מנת להשביע את רעבונו, אם איננו ממושמע. אני יודע שכאשר אני צם זה דורש משמעת רבה, שליטה עצמית וכמות עצומה של אמונה בקב"ה על מנת לעבור את הצום. מדוע אמונה בא-ל? משום שאני תמיד צם מסיבה מסוימת, אם זה עבור צרכי האישיים, בקשת תפילה או כמתווך עבור מישהו אחר. ללא האמונה שמה שאני עושה יגרום לא-ל לענות מעולם לא הייתי מצליח בצומות, התאבון והגוף שלי היו מנצחים אותי תמיד. כיום כאשר אנו חושבים על בכורה אנו חושבים על ירושה, אם זה כסף או נכסים, אולם הקב"ה, למרות שהוא דואג לצרכינו הכלכליים, יותר מעוניין ומודאג מצרכינו הרוחניים ויחסינו עמו. לפיכך כאשר התנ"ך מדבר על בכורה, כמו בפרשת השבוע, הוא מדבר על מצבו הרוחני של עשו ומערכת יחסיו עם הא-ל. מה שעשו מכר היו יחסיו הרוחניים עם הקב"ה. יעקב אולי היה רמאי, אך לפחות הוא היה רוחני ובעל מערכת יחסים אמיתית ויציבה עם הא-ל, ולכך מתכוון הכתוב האומר לנו ש"יעקב היה איש תם, יושב אוהלים". עשו היה חסר אמונה וזו היתה בעייתו. הירושה של כל מאמין היא הא-ל, הוא הבכורה שלנו. כאשר עשו דחה את בכורתו הוא בעצם דחה את אלוהים. זהו דבר הניכר לנו גם כיום כאשר אנו רואים את צאצאיו סוגדים לאל זר. כותב האגרת אל העברים ניסח זאת היטב: האגרת אל העברים י"ב: 15-16 – 15 וְהִזָּהֲרוּ פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אֲשֶׁר יֶחְדַּל מֵחֶסֶד אֱלֹהִים פֶּן־יָעִיק לָכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה לַעֲנָה וְיִטַּמְּאוּ בוֹ רַבִּים׃ 16 פֶּן־יִמָּצֵא בָכֶם זֹנֶה אוֹ חָלָל כְּעֵשָׂו אֲשֶׁר בְּנָזִיד אֶחָד מָכַר אֶת־בְּכוֹרָתוֹ׃ שאל את עצמך היום – "עד כמה חשוב לך הא-ל, ומהו המחיר בעבורו תמכור אותו ותרחיקו מחייך?" ברוך השם רבי יעקב פרבר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
Site Design Copyright © 1999- Congregation
Melech Yisrael All rights
Reserved |